Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 104

104 - בשירים ובמחלות ותקראינה לפניו: רבה יעשה לאיש אשר יהיה מגן ומחסה לנשים! ה. בין המון הנשים והעלמות אשד יצאו לקראת ענתרי לא מצא ענתר עלטה יפה כעובל בת מולך אהי שדוד אביו• וכאשר נפגשו עיניו בעיניה התלהב פתאום לב ענתר, ולא יכל להסיר עיניו ממנה אף רגע, ומהיום ההוא בקש לו ענתר תמיד עת־מצוא להתראות את אהובתו ולהשתעשע עמה והיא גם היא אהבה אותו בליה, אפס כי לא הרהיב עז בנפשו להגיר לעובל את אהבתו לה ותגדל אהבתם מיום ליום ותהי עצורה בקרבם לאש בוערת. וענתר לא יכל לשבח את אהובתו אף רגע ושטה לא סר מפיו יומס ולילה. ובה היו כל רעיומת־ו והניינותיו. ומדי לכתו במדבר לרעות את גמלי אביו שר ש־רי אהבה רבים לעובל אהובתי ובאחד משיריו יאמר : ה־וי עיו^ל! לולא אהבתך לא איוסני ו.ש;י?אי לא רבו 3ןה־מנך_!הלך אברשחיור הנני ואם־בשם־עבד עיולם גקקקאי:כנוני? הטרם תלעני כי־עבדך הנני ומיום נולדתי ל^רתך קראוני ולסור למ^סענתך הנה’ הובאתי ימאל צז־קו כי־־לןןבל שמוני! רבות חרף ענתר נפשו למות בעד בני שבטו. רק למען מצוא חן בעיניהם, ורבות התחנן לפניהם כי ידברו על לב מולך כי יתן לו את בתו, אך כל תחנוניו היו טאפע. ומולך גם הוא לא שעה לתחנוני ענתר וידיחהו מעל פניו ויתאנה לו יום יומי ומדי בוא