Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 103

103 — ד. ויהי היום" וענתד יושב תחת האלה אצל באר המים אשר לזבר נשיא עבם, והנה זקנה באה להשקות את כבשתה׳ והיא לא ירעה כי לזב ר היה הבאר ההוא ויקם עליה רעה צאן זבד ויגרשהילא נתנה להשקות כבשתהי כי לאלכבור תחשב לנשיאי ערב לתת לכל אדם להשקות מבארם הסיטי והמיוחד להם, I1 ייכטרו רחמי ענתר על הזקנה ויקם ויושיעה מיד הרועה וישק את כבשתה. ויחר אף הרעה בזקנה ויאמר להמיתה נפש. אפם כי ענתר מהר להכותו בנידונו וימיתהו. ויודע הדבר לזבד וישלח להביא לפניו את ענתר. ויבואו עבדיו אל הבאר וימצאוהו שם ויאמרו לקחתו אל אדוניהם. ויעמד ענתר נגדם ולא יכלו לו. וילחם בהם בכל כחו ויפל בהם חללים. ויהי המה נלחמים. ויבוא בן זבר, דוד ענתר, לראות מעשי עבדי אביו עס ענתר. ומה השתומם לראות עלם צעיר עומד נגד ,עשרים איש אחוזי חרב ומלמדי מלחמה והוא מפיל בחש חללים! ותחזק אהבתו לענתר מהיום ההוא והלאה, ותחת לבוא לעזרת עבדי אביה קם לעזרת ענתר וירחק מעליו את הנלחמים בו, ויחבקהו וינשקהו וישבע להיות לו לאח כל ימי חייו. ויסר חרבו מעל טתניו ויתנה לענתר.ויביאהו אחרי כן אל זבר אביו ויבקש ממנו כי יסלח לפשעו. ויסלח לו זבר ויתן לו טימאת• ויצא ענתר מלפני זבר חגור חרב על מתניו וגבורי עבם לווהו הביתה. ותצאנה נשי משפחתו לקדם את פני השחור, אשר הציל עשוקה מיד עושקה, בתפים 1] אף ני היה דרך העונים ילות־ על ממונם יעל נכסיהם ונפרט על המיס. ־י היו מפקירים אותם לנל החסין, נכל זאת נשיאיהם לא עשו נן, למען לא יהיה כעם כנשיא• יאתומימיהם היו שומרים לבלי ישאב מהם אישי אחר מכלי רשותם. וידוע לקוראי קימוניות הערבים, כי כשל דבר קנון כזה לאמי : על כ׳ חדהיב איש אחד עז בנפשו ^כיא בכבול הנשי״א ולהשקות את נמלומבארו, הסתבך הריב בינס.ותארכנה הסלחמות רא-נעים שנה. דן המלחמות הידועות נשם 'מ״ימלחמת־נסום.