Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 102

102 ~ ועתה, בנה אשר הולידה לך עבד עולם היא לשנטנו, ואץ לך הצדקה לחשבהו כבנך ולהניאנו מהעביר ו כחפצנו. ויהי כאשר מאן שדור לשמוע בקולם לתת להם לעבד את יוצא חלציו, דביאו משפטם אל זיר נשיאם, ויצו זבו להביא לפניו את הנער לתכן רוחו ולדעת משפטו. ויהי כאשר הביאו את הנער לפניו ויבוא כלב שוטה גדול! t1 האוהלה, ויטרף צכיה לעיני כלם, ואיש לא ערב לו לבו לקום אליו ולהציל טרפו מבין שניו. למראה הכלב השוטה ההוא, חרה אף ענתר ויתנפל עליו ויחפזף את הצביה טפיו ויחזק בשתי מלתעותיו ו־גזרהו לשני גזרים וישליכהו מת ארצה. וזכר ואנשיו ראו את מעשה הנער וישתוממו מאד על אומץ רוחו; ויאהבהו זבר ויחם עליו ויאמר להצילהו מידי בני ימבטו. ויאמר להם: הטרם תדעו כי זורע זרע יקצר קצירו ונוטע עץ יאכל פריהו?וישב זבר את הנער אל אביו ויביאהו אביו אל אמוכבתחלה. והנער הלך הלוך וגדול, וכנדלו כן רבה גבורתו ואמץלבו ויהי לאיש נבור חיל אשר לא יחת מפני כל.—אך עם היותו נחשב בעיני שדוד כאחד מבניו. בכל זאת נכתם עינו על זוהמת מחצבו ויחשבהו גם אביו לפעמים כעבד ויעבידהו עבודת פרך וישימהו לרעה צאנו ולשואב מימיו ולחוטב עציו ולכל עבודתו בבית ובשדה. ויהי מדי שובו אל אמו בערב, והביא לה בידו ציד יום יום. ויהי היום ויבוא מן השדה עיף ויגע ועל שכמו שק מנואל בדם. ויהי בבואו האהלה וישלך את השק מעליו ויתמודד על הארץ מרוב עמל רגיעה, ותקם אמו לראות מה הביא לה בנה הפעם׳ ומה חרד לבה במצאה בשק אריה גזור לגזרים J ') ולדעת אדודים 8םושוי דערנים. עביע (תיענע)