Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 101

101 — אל אחת המערות ואת הגמלים ישלח עם שני פרשים אל בני שבטו. והיא וארבעת הפרשים הנשארים אתו, עמת על פתח המערה ויהרגו את כל 'הקרוב אליהם, ויהי כאימה חשך הלילה, יכני השעם ראו כי קצרה •דם להכניע את שדוד ופרשיו וישיבו אל אהליהם אבלים וחפויי ראש. ושדוד הלך להשיג את רעיו אשר הלכו עם הנמלים ויקח אתו את הכושית ושני בניה וישם פניו המדברה, וישיגם כעלות השחר והם חונים בסביבות משא עם גמליהם. ויחלקו הפרשים את השלל בינם, אולם ימדוד לא אבה לקחת חלקו בגמלים עמחם, ויקח בעד חלקו את הכושית ותהי לו לפלגש; ויאהבה מאד וישב אתה ימים רבים. ותלד לו ז ב י ב ה בן כושי כדמותה וכצלמה, ובהולדודרך כוכב מבני ערב וקם שבט, מבני עבם למחץ פאתי שבטי ערב ולפצוע קדקד גבורי עקק *) ופרס. הוא הוא ע נ ת ר אשר עשה לו שם עולם בגבורותיו ובמלחמותיו ואומר לשמו חרדו וירגזו כל יושבי המרבי. אשר שמעו •מטעו. ויראו את גבורתו. ו¬ גבורת ענתר ואומץ לבו היו למוסת לרעיו עוד בהיותו נער קטן. ומדי ראוהו בני שבטו אמר להם לבם׳ בי יבוא יום אימר ימשל עליהם וידו תימלוט ברם ימלטת אם לא ימצאו תחבולה להכזותו בעיני הערבים למען לא יביאוהו בסודם. לכן בקימו לו תואנה להדיחהו מחיק אביו ולימימו לעבד עולם לבני שכטעבם. ויהי דברם אל שדוד אביו לאמר : הן רק את הכושית זביבד. וימני בניה אשר היו אתה נתנו לך בחלקך בשלל בני חשעם. אולם הבנים אשר תוליד לך לא לך המה כי גם לנו חלק בהם כמוך,!)""'יזיבבית א־׳ן הנישתרעת על נל אודך חוף ים הפרסי. וערק בערבית חוף.