Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 100

— 100 ■הכלה לפני החתן והיה אם יסיר את המסוה ,מעל סניה ונתנו לאביה, והיה זה לאות כי כהר בה לאשה, אכל אם רק יגלה את קצה המסוה והשיב לכסות פניה בבתחלה וירעו כי לא חפץ בה. ויעש זבר מיצתה גדול לכל בני שבטו ולשבט עטרי ולכל מיודעיו ורעיו שלשת ימים. ותהי תמצר לו לאשת ויהי ככלות ימי ■המשתה ויביא זכר את איטתו אל בני שבטועבס וישב שם עמה שמד, וטוב לב וישגה באהבתה כל הימים. ותלד לו תמצר ששה בניס ובת אחת יפה כמוה ויהיו כניו ככורים ופרשים אבירים ויהיו המה נשיאי שבטם אחרי זכר אביהם■ ושדוד אבי ענתר בראשם. ב. ויהי שדוד בן זבר איש גבור היל ואמיץ לב ואיש מלחמה, ויאהב תמיד להתגרות בשבטי הערבים להקים ביניהם סערת מלחמה למען הראות כח זרועו על יצדה קרב. ויפשט מדי פעם בפעם על אהלי נשי יצבטי הערבים, כאשר הלכו בעליהן לעשות גם הם כמעשהו, בשבטים אחרים, ויבז מהם כל רכושם. וכה היה משפטו כל הימים. ויהי היום ויצא הוא וששה פרשים אתו ויבואו אל אהלי ■גש* בני שבט השעם לבוז בז ולשלול שילל כדרכם, T *. ” אפס כי יראו לבוא א£ תוך האוהלים יומם בראותם כי רבו בני השבט ההוא. ויחבאו באחת הבקעות ער בוא השמש. וימצאו שמה אשה אחת כושית ושמה זביבהבעם שני בניה הקטנים, והיא רעה את גמלי אדוניה נשיאי שבטה! ויתנפל עליה יצדוד עם פריציו ויקחו מידה את הגמלים וינהגו אותם המדברה, ואותה ואת שני ■בניה הוליכו שני. אבל קול צעקת הכושית ושני בניה בא אל אזני בני שכט היצעם ויצאו כלם לרדף אחרי שדוד וידביקוהו .אצל הרמשא. ויהי כאשר ראה אותם שדוד וימהר להניא את שניו