Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 96

אל־^א, נורה, על־זאת תיוכיחיני 1אל־;א תאמרי, הוי! ילהיון היולך־תהו ן?מות־:{ל נקלותו {ארץ תליי?את־הונו לגדולי מותו יוריש אך במיות־־שיר;דיב שמו לע1ל05ד,יריי!הוי ־אדון, ןהוי־־הודו'. ענליו.:קראו. וכן יאמר באחד משיריו טול האנשים אשר חרפוהו על נדיבותו המופחת לאמר t לוךלי?!חרפת. a רב לך הלבות להב ימ^דד, לח.¥-י לשונך אל“1ךשין!יני ןך,י־;א“ר,ו?י {!ק ומקתר לכבודי ^רם אלך־למות ומאומה •<{יךבידי v הראיני־נא נז־יב ברעב גונן או־בילי באימים זל.ב}יח ^.85 v אך הל?י־נא סמני ובקולי;א ש$עי כי־קךרה;לך, עלקדךרי.לך,ישיבני אמרי־;א טוב, לכל־אשר אי־סרהו י5דר9-י לש;£ךלי אל־נא תר!י^בי. אלה קצות השמועות השמורות בפי הערבים על חותם הנדיב אשר היה למשל בפי עמו עד היום הזה, ויתברכו בו לאמר ישימך האלהים נדיב כחותם! 1> פשפש דערניס נדוווכדס לשווה לאזני הפוופע כאלו »•«וו מינוה אליהפ fim »•*יביט לה על דבויוז.