Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 94

— 91 — בצר להם. ויהי ביתו מחסה עז לכל איש צר ומצוק ונרדף משונאיו כי לא נקו בני טיא׳ משפחת חותם, את האיש אישר נגע לרעה באורח החוסה בצל חותם נדיבם.מפתו לא אכל 1ו אם לא ישב איש'אחר לאכול אתו. וכה אמי אל אשתו השניה! נדיח בת עבדאלו באחת משירותיו : טרם הכעך משקנ^ים׳ 5קשי הלך :;1ביתי כי לא־־איוכל לבת, ואין אורח לק$תי ויהי בלילה אשר לא בא אורח אל ביתו וימנע אוכל מפיו ושנתו נדדה מעיני.-. ויעלה בכל לילה מדורה גדולה על ראש ההר אשר ישב עליו; למען הביא אורחים אל ביתו. ומדידתו הימה הגדולה בכל יתר מדורות הארוחה אישר הבעירו נדיבי ערב׳ ותראה למרחוק. ומשורר ערבי אהד בהללו*את חותם יאמר כדברים האלה : בעת שיומם ובודד במדבר אהלן דליל?ני שחץ; בליל־איופל :פחידני וקול נך,מת־כסירים, בישימון י_חרילני נ?שי את חיותם ת-דיב תבין?י־אראה במרחק שלשת ימים T V J 1 T : V : V :V r את־מדורתיו ניוצצה בר4אש הריס ולאור המתרה אל־ביתיו הייתוח : ־־ : T - “V T אחיש פעמי להןפש כיו ולנוח. ויהי מדי סור אורח לביתו ויקרב לו את כל חמודותיו, <t הערבים יספרו נאנדותיה! : ני יניד פיפי ילדותו נראו נו ספני נדיבות נם־זהי ועיר בהיותו יונק׳ לא ינק פשרי אפו פרם הניקד, ילד פילדי! היפננים. 1