Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 93

מעצור לרוח נקמתו. לא י יעף ולא ייגע! ובנצחו את אויביו ובשובו מימרה המלחמה ז רוכב על סוסו ואוחז נחרבו המכולה בדם י תפעמהו רוח השירה ושר שירי גבורה ונצחין;. ו הת פ א ר ו ד. ת ה לל ב ל עז ו ן מדברת גד ול ו ת על כלמעשי גבורותיו אשר הראה על שדה קרב. ועל שירי החמוש 0 אשר שרר מדי הלחמו באנימי חרמו. והנני לתת פה את תולדות שני אנשים נעלים אשר עלו׳ האחד בנדיבותו והשני בגבורתו, על כל נדיבי וגנורי ערב. חותם ה^אי קדיב־ערב; *) אם רבים הם נדיני ערב, אשר ירבו הערבים לספרבשבחם. שם חותם רמאי נכבד הוא ביתר שאת; כי אותו ישימו למוסת ולתפארת בראש כל נדיביהם׳ ונתנו לו היתרון על כלם. והנה אם נאמר לספר אף:את העשירית מספורי הערבים אשר יספרו על אדות נדיבותו 1חםדיו אימי עשה לכל אדם■ לא יכילם מאמרנו זה. ולכן אך תמצית משמועות הערבים עליו, נספר לפני קוראינו. מקצה ארץ תימן ודמשק נהרו אליו לבקש עזרתו חמא£ה בעינית! נגורה והתעוררות נדולר לדבי טה. ויקראו לשירים המחוקים וטעווריסלטלחטד. גשם •שירי חמאטד./ ובענרית נובל לק־אם בשם •שירי הטוש' מלשון וחמושים עלו בני ישראל (שטוח •”ג> כלוומר : שהיו מתחזקים ומתנכר׳« ומעוררים איש את אחיו לחיות נכונים ל:ל רעו, אש־ תקים בדיך. או להלחם בנו ים אשר כארץ נ:ע| יי נאולדתחותם קצרנו מאד יען הוא נחשב כאיש פרמי אשר כעבור האמינו ננדיניתו היה לתחלר נקרב עטי אכל לקורות רכרידימיס אין ל ו ידם נוול, לא נןנעשד. כתולדת ענתר ניאותה אני מחויבים לסדר נפרסותיונאוסן מספיק. יען היא נחשב לנכור נ ו י ש ל ם. ולו יד ישם במלחמות רנות איטר וכרן לא יסוך מד״י הערבים• ולאיש נזה אשי נננורתי ובעוי ימינו עלה למעלה ראש נעמי. ואשר לרנלו נעשו תהפוכות 3קידות הדיסטאריה. — ראו• אמנם לתת מקום יותר דרג כדברי הימים.