Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 89

5ךיבי ונבורי ערב «את אברהם שלום לבית יחזקאל ־יהודה. ■ בטח ינעם להקורא העברי לדעת את דרכי גזי הערבי" אה מנהגיו ומשפטי חייו, מאז נודע לעם אחד על פני הארץ׳ — זה כאלם־ם ושלש מאות שנה — י> כי קרוב היה מאד אל אבותינו, אז בישבם עוד בטח על אדמתם, בהתנהגותיו ובתהלוכותיו, בנדיבות לבו, להשביע נפש רעבה ולהעניק מטובו לכל איש מר ומצוק׳ ולהנן באמונה על שכנו ועל כל הוסח בעלו, בגבורתו ובעזוזו למחץ קדקד אויביו ולהשיב קמיו אחור, להרחיק רעה מביתו ונגע מאהלו. ופה ישמח עוד, ביתר שאת׳ בידעו כי גם רבים מאחינו כני ישראל מצאו אז מנוחה בקרב הערבים. וישבו לבטח אתם יינקו מחלב ארצם באין מחריד ואין מבלים דבר;'וכי נם הם לא היו נופלים מהם בערכם, כי נם בהם קמו נדיבים גדולים •> לםני העת ההיא היו העונים עונ-דג סכי) קם׳ דקדט : סדום ועמיוו; זנל שכניהם׳ עסק ומואג׳ אדום ועמלק וסדין. והעונים קראו לרס נשם עידנים יעדנ אלעאונה» ואך מיוססלוך הסד• נתיטן (נסאה הד׳ לאלן• רני לנודע כערך).ןן)ל ליאית תמונה עם אחד׳ נ• כל העוינים כנו אנדו נימים ההם׳ וישאוו וק העונים *•שי טנני יקטן וישמעאל הנקואים נשם : הסתעונים והמשתעיניס (אלסתעונה יאלטםתעונו.). וכנו דנ*תי על זה נמאסו׳ ״קדמוניות העונים'. ועל• להעיו ני קצת המנהנים אשו ׳נואו נזה׳ היו שוווים נין העונים אשו היו לםני מהסד׳ ועליהם אני סדנוים ולא על העונים אשו נזמננו׳ כ׳ אלה נטלו סנהניס הונה ממנה:׳ הע־נים הקדמונים׳ ואולי נשאוו עיד המנהנים ההם נין העונים׳ אשי נקצה אוץ תימן׳ אשו לא שנו עוד את דונם. 12