Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 90

90 ' מ1דך, ושמואל בנו אשר הקדישו את כל חייהם להיטיב לשכניהם ולעם אשי הם יושבים בתוכו; וגם מהם יצאו נבורים אשר פחד מות לא יבעתם. ושאון מלחמה לא יחרידם. כי גם המה נכבה מאד בעיני הערבים, ודבריהם היו נשמעים להם. ואיש לא העיז פניו להכחישם, וכי נם הטה עשו להם ימם גדול בדברי ימי ערב במעשיהם המהוללים, באמונתם, בגבורתם וכשירתם אשיר הן הנה המעלות אשר ישאף להן הערבי, יליד המדבר׳ מאז החלו לדעת טוב ורע. הערבי ירכה להיטיב לכל איש אשי יבקש עזרתו, וביתר שאת יתאמץ להראות נדיבותו בבוא אורח לביתי, כי כבד יככדהו מאד והאכילהו ממיטב לחמו וממבחר יינו ישקהי׳ ושמרהו לבלי תאונה אליי דעה כל ימי היותו בביתו. את כל יאשר לו יתן לאורח ולא ימנע מטנו דבר. ויש אשר ילך לשאל משכניו׳ אם יחסר לו דבר מאשר יבקש ממנו האורח, כי לחרפה נחשבה לו אם מנע ממנו את אשר יבקש, ויש גם אשר ישים נפשו בכפו׳ ויצא המדברה לצוד לכבוד האורח אחד הצבועים (e״&Hy) או אחד הצבאים, אשד ינעמו מאד לחיך הערבי, וכה היתד, מצות הכנסת אורחים קדושה וחביבה בעינילהערבי, כי לא חכה עד סור האורח אל אהלו, כי אם השתדל בבל כחו לחזור אחריו ולאסם הו אל ביתו, כי לא יכול לאכל את פתו בתאוה אם לא הסב אורח על שלחנו. לכן חק היה לכל איש עיכי לצאת מכיתו מדי יום ביומו לעת ערב ועמד על הדרך אולי יבוא איש זר אל שכונתו והביאהו אל ביתו. והיה בלילה והעלה מדורה גדולה על ראש הר גבוה למק יראה מרחוק איש תועה ומצא את הדרך לאורה, סר אליו. ואת כלביו ישלח סביבות שכונתו בחשכת הלילה כאשר ירד גשם על הארץ ואש המדורה תכבה, למען ישמע'האיש התועה את קול נכיחתם ופנה אל המקום ההוא. לכן יקראו לאורח בשם