Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 70

* — 70 — כבר עירנו הלאה מהדרך המוב־ל למעון אבי־־יעקב, ונמהר?*צאת מהמרכבה. מה זה — קראו שניהם כאחד — האם כה היתם שקועים בשיחותיכם ובהלך עשתונותיכם עד כי לא ראיתם הדרך אשר בה עליכם לצאת. דבריימולמית וסגנונה היפה בשפת קדשנו לקחו לבכי כבקסם, עד כי לא ראיתי את אשר מסביבי. י מלבי הוצאת מלים אדוני עזריהו — אמרה שולמית ונהפוך הוא .... ואנכי חשכת —אמרה הדסה בצחוק קל- כי דברי שניכם אמת. באנו ביתה אבי־יעקב ומצאנו הבית מלא אורה, מאור מנורה טברקת. ומחם רותח עמד על השולחן אשר המשרתת הכינה לפני ביאנו. כולנו ישכנו סביב השולחן וכוסות התה באו כשמן בעצמותינו. גם אתה אדוני עזריהו תסעוד אתנו סעודת הערב — אמר אבי־יעקב- לא אוכל להשיב פניך בדבר הזה אחרי התודה אשל אתחובב לך בעד הסבוב של היום הזה. האם כה עיבה לך הליכתנו הכבדה יעל היום הזה? הליכתנו היום לא רק ערכה לי כי אם האירה והעירה את נפשי ולבכי ותוסף שמן על אש אהבת הלאום היוקדת בקרבי. היום אך היום ידעתי את תכונת ירושלם העתיקה : ירדתי עמקיה■ עליתי הרריה, באתי במערותיה, זחלתי בנקרת צוריה, התכוננתי על שרידי עתיקותיה וזכרונותיה. ועד עולם לא ישכח זכרון היום הזה מלבבי. אולם חפץ אהד התעורר בקרבי היום הזה״״ושפק יציאתו לפעולות ירעיש את מורשי לבבי.