Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 71

— 71 סלחו לי אדוני — הפריעה הדסה את דברי - >.ם אנכי ואחותי נעזבכס רגעים מספר ונלך לאחת החנויות הסמוכות לקנות צרכים אחדים הנחוצים לי לעטר את שולחננו. ומה הוא הדבר המעיק את לבך — שאלני אבי־יעקב אחד צאת הדסה ושולמית מהבית — שולמית לקחה את לבבי —אמרתי ברגש - ונפשי קשורה בנפשה בקשר אהבה טהורה. ועתה הלא אתה אדוני הנך מורשה הודיה לתת הסכמתך על האיש אשר תבחר בו, לכן הפלא נא חסדך עמרי ומלא גם את חפצי זה ואז אקנה לי אחוזת שרה וכדם באחת המושבו ת ויחד נעבוד בשמחה וגיל את הרי יהודה. אנכי נכון הנני לאמר לדבק טוב אחרי אשר אוכח כי גם לבה יהגה לך אהבה. וכאשר אחזה לי הלכה רעיתי במכון יחד אתה׳ עתה לאחת החנויות למען תדע על נכין את דעתה וחפצה. הנה הבאנו מסרי הארץ לשמחת חחג — אמרה הדסה נשובה עם שולמית הביתה — ועתה שבי נא את אל השולחן לימין ארחנו, כי גם את ארחת הנך אצלנו. ואנכי בעצמי אסרה את הכל. וגם אנכי אהיה עוזר לך — אמר אבי־יעקב — בעריכת השולחן לכבוד החג ולכבוד ארחנו הנאהבים והנעימים. ויצא לאולם הבית והדלת סגר אחריו. הנה «יין ראשון לציון׳ ׳קוניאק מקוה ישראל" "תפוחי זהב טהבויירא (גן השלחין) המיזיריטשית" "צמוקי חברון׳ ו "ת מ ר י ם טובים מבבל״ — אמרו אבי־יעקב והדסה בהציגם בקבוקים וקערות על שולחן קטן אשר עמד אצל שולחן האכל. המשרתת הגישה לנו מים ונשב לאכול. שולמית! — אמר אבי־יעקב — עזריהו מיודענו גלה לי דעתו כי חפץ הנהו לקחת אותך לחברתו בחיים׳ וכאשר שמעתי