Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 68

68 — בלא יוצא■׳ ולדאבון לבבנו נמצאו אנשים אשר לא פחדו לקדושת הומקום, ויגנבו מצבות רבות וימכרום או שמו בבניניהם ס והדבר הזה הסב לנו כי מצבות רבות מקברי רבנינו ונתלינו בדורות עברו אשר בהן היה כמיס בטח ידיעות רבות לתולדותם וקורות זמנם; נאבדו מאתנו. הנה שנית שער יפו! הנה מרכבות ז נעלה נא! נעלה נא! — צעקה ימרה — כי עיסה הנני. אין מרכבה גדולה פנויה אשרינוכל לעלות בה כולנו—אמר אבי־יעקב — לכן עלו נא אתם עזריהו ושולמית ה פ נ ו י ס. בהמרכבה הקטנה הזאת הפנויה ואנחנו נעלה על המרכבה הגדולה אשר בה שני מקומות פנוים,ויעקב ישב אצל העגלון ואת שרה נקח על ברכנו, כי כלנו עיפים מעט׳ ולא נוכל לחכות. עתה נוכל לדבר את כל הגות רוחנו בשפה העבריה שפת אבו ת נו — אמיתי לשולמית בעלותנו על המרכבה — הנך בטח עיפה׳ שולמית גברתי, מהדרך הגדול והכבד אשר הלכנו היום. כן, הנני עיסה׳ אך לא בה במדד. שהיתי עיסה לוא הלכתי דרך כזה במקום אחר; כי העונג הרוחני אימר שבעתי בהמחזות הנפלאות אימר חזינו בדרכנו׳ והזכרונות הקדומים והמענגים אשר :נתעוררו בי לרגלן חזקו ואמצו את רוחי ונפשי עד כי הנני מרגיש את עצמי מלאת כח ושבעת רצון וענג נפלא. — ואיך נעם לך. אדוני׳ סבובנו זה? ■) בעת דאוזרונד. בנו ראתו׳ כל כנסיות הנוצרים הומת אבן נרולה מסביב לבתי הקברות שלהם. ומחם הושיבו בו נם ׳מומר מיוחח. ונם אחינו החלו לבנות חומת אבן ברנל׳ הר הזיתים 00יד למצבת "יד אבשלום" ומי ■תן נ‘ יבצעו מחר את אשר ההלו. לבלי יהיה מקים קבורת אבותינו למשלח שור ולמרפס שר" העורך.