Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 63

לכן אין כל סמק אצלי כי מקים ך. ר ח מ י ם׳ ו ה נ ח ו ם למנודים ואבלים היד, בקרבת ימני "שערי ח ולדה" אשר בדחס חימת הר הבית אשר שם היה מקים רחב ידים לאספת אנשים רבים< כי העיר התפשטה אז עד סוף ה-׳אסל' כאשר כבר הנדתי לכם. ודבר הגמ״ח המסופר במ״ם ויפדר״א נזכר גם כמשנה ומחת ם*ב ב׳ רק שהמשנה לא כנתה את השערים בשם "שערי רחמים") יז״ל המשנה : כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין(הם שני שערי חולדה אשר היו בדרום־) וטקיפין וייצאין דרך יממאל(צפון) חוץ ממי ימארעו דבר שהוא מקיף ליממאל. מה לך מקיף לשמאל 1 שאני א:ל. ׳■השוכן בבית הזה ינחמך'. — שאני מנודה. •ו&וכן בבית הזה יתן בלבם (של החכמים) ויקרבוך וטי" והנוסעי״ם אשר. קראו את השער הזה ב׳מם "שערי רחמים" הוטעו רק מהשם אשר הערבים קיאו להשערים האלה. ונידוע יקראו אתו הערבים בשם הזה - שאלה הדסה- הערבים יקראו אתו בשם הזה על כי לפי אמונתם המתפלל בבית אשר אצלו מבפנים, תקובל תפלתו ברחמים. נם קימתות השער הזה יראה בעליל כי לא בימי הבית השני רק בימי ממשלת ביצאנץ נבנ1 — אמרתי אנכי — ראו נא ראו —אמרה הדסה אלינו ברמזה על אחת האבלים המונחים בהנדבך השני של החומה— האבן הזאת גדולה הרבה יתר מאבני שורות התחתונות של כותל המערבי. כן - ענה אבי־יעקב — שלשת הנדבכים התחתונים של החומה הם שרידי החומה הישנה של מקום המקדש וחומת העיר ומסה עד מקצוע הדרומי וגם חלק גדול מהצד הדרומי יראו עענו אבנים גדולות במאד ומהן מקוצעות כקציהן אשר אין כל ספק כי מימי הבית מוצאן, והאבן הזאת אשר במקצוע החומה היא היותר ארוכה מכל האבנים הגדולות הנמצאות בשרידי"הבנינים העתיקים,