Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 60

לכן פעתה גם אנכי בכל מכתבי ומאמרי אך בשם "אבי־ יעקב" אקראך — אמרתי אנכי — ראי נא — אמר יעקב אל אחותו — את שני האריות החצובים בכל אחד משני עכרי השער כמעט רוח חיים במו ופיהם פתוח איש מול אחיו. אבל הלא שמעתי כי המושלמים לא .י_פתחו תמונת בעל חי, לא על מטבעותיהם ולא על קירות בתיהם, כי מאמינים הם באחדות גמורה ומוחלטת כמונו, ואמנם לא ראיתי בכל ערי הארץ הזאת תמונת נעל חי על בנן מושלמי׳ ומדוע פה על שער העיר התירו הדבר —שאלתי אנכי— שאלתך זאת —השיב אבי־יעקב— הטעתה את לבות חוקרים אחדים לשער כי בימי ממשלת מלכי הנוצרים חוצבו האריות האלה. אך כאמת אין יסוד לההשערה הזאת, כי האריות האלה נחצבו בפקודת השולטאן סליטאן. והגדה ערבית תספר ז כי בהעלותו על ירושלם היה כדעתו להרסה עד היסוד. ובהיותו באמצע הדרך נראו לו בחלום הלילה דמות שני אריות השואגים לקראתו לבלעהו חיים, עד כי נרעד מאד ויחל לצעוק לעזרה; והאיש אשר נקרא להגיד לו את שבר חלומו הגיד לו •כי מאת ה׳ היתד, זאת•, על כי אבה להמם ולאבד את העיר הקדושה הזאת אשר בה נבאו כל הנביאים". מיד נחם השולטאן על מחשבתו וידר.נדר לבנות חומה חדשה מסביב לעיר ולחצוב על כל אחד מעברי השער הפונה קדימה דמות שני אריות כדמות האריות אשר נראו לו יחלום הלילה. ולכן נקרא השער הזה בערבית באב אל סבאע (סבאע בערבית אריות) וההמון יקראו לו בטעות באב אל שבט. והשם הזה התעה את הנוסעים מבג עמנו, אשר לא ידעו את השפה הערבית, לחשוב כי הוראת השם שבט הוא "שבט/ ויקראו את השער הזה בשם "שער השבטים/ ואחד׳