Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 55

יקרת את השם הזה מהטסודה הקדימה אשר שררה עוד כהטאות הראשונית לספה״ג כי בהעטק הזה יהיה יים הדין הגדול והנורא כיום האחרון וכי ישפטו כל באי עולם לסי מעשיהם. וכל הנוצרים העולים ירושלימה־השליכו אבן באחד המקומית אשר ב ח ר ו להם בהנחל הזה בהאמינם לקנות עי״ז את המקום בעדם ביום הדין הגדול. ואלה אשי לא יכלו עלות ירישלימה בקשיו את מיודעידם מהעולים כי יש־ליכו גם בעדם אכן למען יהיה גם להם מקום לפי כבודם בהנחל הזה ביום הדין. והאמונה הזאת נמשכה עד המאה שלפני זמנינו. — וגם כין המושלמים שוררת המסורה כי במקום רזה יהיה יוה הדין הגדול והם יראו עוד את העמוד אשריעליו ישב מחוקק דתם ביום הדין; הוא העמוד הבולט מהנדבך חששי של חומת העיר. (במקצוע מזרחית דרומית). העמוד הזה נקבע בעת בנין החומה, וכנראה נמצא באחת המערות אשר במקום המקדש. והסופר הערבי קאמעל־י עד־דין יקרא את המקום הזה בשם »בית אל מקדש" על כי בו ביום יבוא ה׳ בתוך עב הענן יסביביו מלאכיו עושי רצונו. וכל היצורים כולם יקומו מקבריהם ועל כל שער א׳ משערות בשרם יעמדו מאה נרות דולקות והשרפים יעמדו על חומת מקום המקדש ויריעו בחצוצרות התרועה אשר בידם. ולמי הגן היפה הזה אשר ברושיו הרעננים •שאו את ראשם מעל לחימתו הגבה —שאלה שולמית— הגן הזה הוא אחוזת חכנסיה היונית —ענה אבי־יעקב— בו נמצאים עצי זית אחדים אשר לפי עדות Chateaubriand בבר עברו עליהם למצער ארבע מאות שנה. ועל דברת המסורה הנהו במקום גת שמנה (גת שמנים) הנודע בקורות הדת הנוצרית. היוכל כל איש לבא בו — הוסיפה שולמית לשאול — כן׳ הכומר פקיד הגן יפתח את דלתותיו לכל איש אשר