Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 56

56 — ידפוק עליהן. אולם מלבד אשר אין בו כל דבר מפליא ומושך את הלב לא אחפוץ להוליככם בו. כי בחומתו מסביב קביעות שנים עשר תמונות המעוררות איבה ומשטמה לבני עמנו בעיני הנוצרים׳ הם : שנים עשר המעמדות אשר העמד מחוקה דתם בלכתו למות. — יותר טוב נשב פה׳ בפאת צפון הגן׳ לנוח מעט ולסעוד את לבבינו, בטרם נעלה ההרה. ועתה הניאו לכם איש איש אבן לשבתו. אנחנו ישבנו כולנו כחצי גרן עגולה. הדסה לקחה את המלתחה מידי יעקב בנה ותאמר אלי בשחוק עתה יגלה לך ס ו ד המלתחה אשר שאלתני בצאתנו מהבית. ותפתחיה ותצא ממנה שתי מפות לבנות׳ את האחת פרשה באמצע המעגל ואת השניה אצלה. אך טרם כל אשאלך אדוני עזריהו — אמרה הדסה — האם ט "ה מתערבים" הנך. אנכי, מ ה מתערבים לאמר טהמחבוללים — ק דאתי בהשתוממות — לוא היתי מהם׳ כי אז לא עזבתי את הורי וארץ מולדתי. ואבוא אל ארץ אשר אין לי בה כל קרוב וגואל. סלח לי אדוני — הושיבה הדסה כשחוק קל— לא הבנת לרעי. לא אם מהטתערבים בעמים כי אם טהטתערבים עם אחיהם בימי הפסח שאלתיך. כי רבים מבני עירנו וביחוד אלה האוכלים מצה שמורה בכל ימי הפסח׳ לא יאכלו כל דבר מבושל אצל קרוביהם ומיודעיהם אף אם הם מאוכלי שמורה כמוהם. ויש אשר גם בעל ו ב על ת הבית לא יתערבו בכליהם בימי הפסח. עם אחי בני עמי אתערב תמיד — אמרתי אנכי — ואצל כל יהודי כ ש ר׳ אכל אף אם שמו אזיר לא **שר. לכן הא לך לביבה אשר לבבתי ביחוד לככור סבובנו זר׳