Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 48

- 48 — קראו הישמעאלים אשר תפשו בידי הרב בקול פחדים.— "קיל דמי הנער הזה צועקים אליך מן האדמה" אמי הקאדי להרב אשי דזיורת מות כסתה פניו. "ועתה תן תודה מדוע רצחת את נפשו* ידי לא שפכו את הדם הזה׳ השיב הרב בהשקט ובבטחה -ורק אנשים רעים וחטאים אשר לנפשי יצודו בדו את העלילה הזאת עלי". ההמון התקצף והתרגז לשמוע הדברים האלה והמבוהלים התנפלו על הרב ויאמרו להמיתו, ובחזקה צלח בידי הקאדי להרחיקם מעליו עד אשר יבורר המשפט. •אך במה תוכל לברר את ב1 לבבך" שאל הקארי את הרב שנית •הלא כל הקהל הנדול הזה אומר פה אהד כי רק אתה רצחתוי. "צו דנתן לי ססת נייר ודו ועט" אמר הרב בראותו כי אין מפלט לו ולעדתו מהרעה הנשקפת עליהם. הרב לקח את העט בידו ויכתוב על פסת הנייר צ ר ו פי שטות אחדים, זיתן את פסת הנייר על פי הנער הנרצח. וכרגע התנער הנער ממשכבו ועיניו השגורות נפתחו אך לא זעו ממקומן דבט על בל ההמון אשר מסביבו, ולפתע פתאום התקומם ויתנפל על אחד הישמעאלים אשד עמד בשורה הראשונה, ובקול נורא ומרגיז קרא ״אתה רצחתני״! ויסול ארצה. הרוצח האמיתי מרוב סחדו והשתיטמותו הודה כרגע על פשעו, והקאדי חרץ מיד את משפטו לתלותו על עץ. - הורי הנער התנפלו לרגלי הרב וינשקו את כנף בגדו ויתחננו לפניו כי ישוב ויחיה את בנם.»התחת אלהים אני כי אוכל להחיות מתים" אמר הרב •רק הפעם למען הצל את נפשי ונפש בני עדתי הצליח ה׳ בידי כי הנרצח בעצמו יגלה את רוצחו". הנאספים התגנבו אחד אחד מבושה ופחד. והרב שב שנית לתפלתו לכותל המערבי. מהיום ההוא והלאה הקדיש הרב דבי ק ל ו נ י ם ו ס את יתר ימי חייו לתורה תפלה וסגופים למק יכופר חטאתו אשר חטא בחללו את השבת, ולפני מותו צוה