Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 47

47 ומה גל האבנים הזה אשר לשמאלנו •־־שאלה שולמית־" כי כאשר אחזה לי לא במקרה כ׳א נמבון הושלכו האבנים הנד. חזיונן לא הוליכך שולל — ענה אבי־יעקב - הגל הזה הוא מצבת רבי ק ל ו נ י ט ו ם. ועל דבר השתטה המצבה הזאת מאבן לגלי תססר ההגדה כדב יים האלה : ביום השבת בבקר הלך רבי ק ל ו נ י מ ו ם אל "כ ו ת ל המערבי״ לשפוך שיח בהתבודדות — כדרכו יום יום - לשני אל חי כי ירחם צאן מרעיתו וישוב שבות עמי. הוא עומד ומתשלל והנה שמש ביהכ״נ אימר כל יצורי גיוו רחשו טטגור, ניגש אליו בחפזון ויאמר : הה רבי! מות ואבדון! הטון ישמעאלים מזוינים בכלי נשק שונים הסבו את רובע היהודים ואומרים להגיר את כלנו לשי חרב אם לא נמסר אותך בידם׳ וכבר החלו לשבור את דלתות ביהכ״נ. "מה עול מצאו בי־ שאל הרב כמשתומם "כי יחפצו לקחת את נפשי* 7 »הה! מורי ועטרת ראשי דמי עירקי יקפאו בי. לא אוכל לשנות את העלילה הנתעבה אשר יעלילו עליך אדוניי....... »אולי לרגלי הנער הנרצח אשר ראיתי היום בבקר סמוך לכיהכ״ג נקהלו׳ הפריע הרב את דבריו "אולם אל תראו יאל תשחדו, ירי וידי כל איש ישראל נאמן לדתו מעולם לא נגועלו בדם׳ וקוד, אקוה כי אלהי ישראל אשר לפניו שסכתי שיחי במקום הקדוש הזה ■יוציא כאור צדקי וצדקת בני עדתי׳. עודנו מדבר והמון ישמעאלים —אשר נודע להם כי הרב מתפלל פה— אשר עיניהם מזרות חמה ודם׳ התפרצו אל מבוא הכותל ויתפשו את הרב ויסחבוהו אל בית המשפט. אולם בית המשפט היה מלא מהמון ישמעאלים קנאים אשר חכו לתוצאותהמשפט. בראש האולם ישב ׳הקאדי (ראש השופטים) ואצלו שני סופרים. ולא רחוק מטנו שכב הנער הנרצח על יריעה פרושה אשר מחזהו עוד ניגר דם. ״הנה הרוצח״!