Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 46

46 — בד,שלש*־, חדשים אער הנני מעב פה ומתכונן בדיוק למצב הארץ« נוכחתי לדעת כי דבריך כנים ואמיתים ואין בהם אף קרט של הפלנה ונחטא. בכל מקום אשר הלכתי ראיתי אנשים המבקשים מלאכה ועכורה, וגם אלי באו אנשים מספר לבקש אולי אובל לתת להם איזה עבודה ועסק למען החיות נפשם. ולדעתי חייבים בהשפלת כבור יושבי ארה״ק המבקרים והנוסעים מבני עמנו אשר מבס כבולם יתמהמהו בה רק ימים אחדים, ובהשקפה שטחית אשר קנו להם הוציאו משפט מעוקל. וגורלה הוא הסימן היותר מובהק כי היא היא "ארץ ישראל׳/ כי גורל אחד ל ה ולבני ישראל בכל מקום שהם. כי ח ט א י b .ר טי ה ם יוטלו על הכלל כולו. — אולם קור, אקדח בי ע״י רעיון חיבת ציון המתפשט כעת בלבות הדו־ החדש ויסוד המושבות בארה״ק יורם כבוד ארץ אבותינו ומצבה יוטב. ע״י שיחתנו במצב הארץ —אמי אבי״יעקב- כמעט שכחתי להודיעכם כי דבר המלאכה הזאת אשי ראינו קדום הוא ב מ אד וע׳י נכין את הכתוב בישעיה (ל׳ י״ד> ■ושכרה כשבר נבל יוצרים• אשר מליצתו טהרה מאד כי מי הוא האיש אשר אתו לקח החזה למשל לו, אשר יעשה זר מעשהו לשבר נבלי י י צ ר י ם עד אשר לא ישאר בהם חרם קטן, מבלי כל מטרה ותכלית. אולם אצלי אין כל ספק בי על המלאכה הזאת כיון החזה, ואמר ושברה כשבר נבל יוצרים הכלים אשר נשחתו בידי היוצר (מלשון ציץ נבל, ובמשנה הנובלות כרכות י׳ נ׳) ומוסיף לבאר ולא ימצא במכיתתו שם לקבוץ עפר החרסית חרש לחתות אש מיקוד אשיר לזה דרוש למצער חתיכת כלי ארובה ואף ילא חתיכה יותר קטנה הדרושה לחשוף מים מנבא להסיר את הצרורות והעפר איטר נפלו ל ה מ ב ו ע למען יגלו המים שנית וישובו למהלכם.