Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 45

נאים נימים• וכלכלת הכית היתה כל כך קטנה וקלה עד כי ככסף התמיכה או "החלוק ה" בצרוף התמיכה הפרטית אשר הגיע לכל משפחה. ממיודעיה וקרוביה נחדל׳ יכלה לחיות חיי עוני ולחץ, ויותר מזה לא אבו הזקנים אשר באו הנה למות ובעל כרחם חיו. והם אבו להקדיש גם את הד ו ר ה צ ע י ר רק לתורה ועבודה! אך כבכל עיר ועיר נמצאו גם סה רבים אשר לא אבו להטות שכמם לסבל התורה ויהיו בטלנים עצלים וממילא גם דלי כח רזי בשר ושפויי פנים. והרשם הרע אשר המראה הזאת פעל על המבקרים׳ הודיעו הם בספריהם והודעותיהם. והידיעות האלה התפשטי והתרחבו עוד יותר על ידי הבטלנים האלה בעצמם אשר בהצק להם מצנם לקחו להם את יחוס ארצם למלאכה ויצאו לחדל לקבץ נדבות ומהם שכחו גם את יחוס מולדתם ויעשו מעשים זרים ומגונים. — אולם כשלשים שנה האחרונות מעת אשר רבו העולים לארה״ק נשתנה המצב כליל : ההוצאה עלתה למעלה ראש וההכנסה לאמר החלוקה ירדה מטה, לרגלי רבוי העולים. עתה. ידאג כמעט כל אב לבניו בעורם קטנים כי ייכלו להרויח לחמם« ויש אשד הבנים בעצמם יעשו זאת למרות חפץהוריהם. וכמעט כל המלאכות היותר קשות והיותר בזויות ע״י יהודים תעשנה. ואראה בנחמה, אם לא ראיתי בעיני, אנשים לעשרית אשר רצו ודחפו איש את רעהו למען השג פתקא לעבירת האדמה בהטושבה "רחובות". ומשפחות לעשרות (ומהם ילידי א ר ה " ק) עזבו כבר׳ ■מהעדר עבודה ומלאכה להחיות את נפשם, את ארצנו ייתאחזו באטעריקא ואוסטרליא. עתה אין כל זכות וצדקה לאמר על יושבי ירושלם(מלבד מתי מספר מתקופה הקודמת > ני עצלים ומטאני עבודה'הם. נוכל לאמר כי בטלים הם מאפס עבודה אך לא בטלנים שאינם חפצים כעבודה.