Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 44

אליעזר עבד אכרה ם היה. ולכן לא חש על טמון אדוניו וימהר לתת אצעדות וצמידים על ידי עלמה בטרם ידע כי ממשפחת אדוניו היא, ואם תאות ללכת אחריו. אולם בימינו לא ימהר איש לתת לעלמה מתנות בעד ג ט י א ת מים! בטרם ■ידע בי נאותה היא ללכת עמו יחד במסילת החיים. מה המלאכה הזאת ומהותה — שאלה שולמית בראותה בסרית אחת מגוללת אבן עגול וחלק על שברי כלי חרס י למען כתת אותם עד אשר דק — כתית החרסית הזה יקרא יחמרא" על שם מראהו א ד ו ם — השיב אבי־ יעקב — והוא ינכל בשמן ובו יטוהו את סדקי גגות וכותלי הבתים למען לא יוכל זרם הגשם לדלוף אל תוכם . ובו יטוהו גם את היורות לבלי יאבדו מימיהם. ואת העבודה הקשה הזאת יעבדו נשי האכרים בעתות הפנאי, ובנותיהם תסובבנה בעיר לאסוף את שברי החרסית, וגם יקנו מידי היוצרים את הכלים איטר נתקלקלו במלאכתם. ענודה קשה היא העבודה הזאת, ולו דרוש היה בארץ המערב אבק החרסית הזה׳ היו ממציאים מכונה אשר בכה הבהמה או הקטור היתד, טוחנת את שברי כלי החרס בזמן קצר, — ופה יעשה הכל בידים. ואת העבודה הקשה והמפרכת הזאת יעבדו גם יביס מאחינו —אמרה הדסה— ובשטנתנו ישבה אשר, אחת(אשכנזית) אשר התפרנסה היא וילדיה מהמלאכה הזאת. ביום הלכו ללקט את שברי החרסית ובלילה כתתום על רצפת הבית. ובכיז ימצאו האומרים על יויטבי ירושלם.כי ע צ ל י ם וב טל נ ים הם .... מקור השפלת יושבי י ר ו ש ל ם — אמר אבי־יעקב — הוא : השמועות אשר נתפשטו בחרל בראשית המאה הזאת בעור" אשר ישוב ירושלם היד, קטן מאד ומרבית יושביו היו זקנים