Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 38

- 38 — ׳ברוך בואכם׳ - אסר לנו אחר אשר דרשנו לשלום לו— •התכבדו ושבו׳ —ובידו רמז על הכרים המונחים אצל הקיר- חן חן לך אדוני —אמרנו לו— עלינו לטהר לשוב והגירה לפני נמות צללי ערב ודק נדרך סבובנו את העיר אטרנו לסור אליכם ולדרוש בשלומכם. היטבתם לעשות אדוני — ענה הזקן ושניו התאדמו מעט משטחה — חסד גדול עושה האיש הבא לבקינו, כי בודדים הננו שה, וכל היום לא נראה שני איש. האם ערירי הנך - שאלנו אתו - לי אשה ושני בנים — ענה הזקן - אך הטה ,ילכו בבקר העירה ל ה היה לחמם. אשתי שואבת מים ורוחצת רצפת הכתים׳ ו^ני בני עוסקים בצחצוח נעלים׳ ומשכר עבודתם אתפרנס גם אני׳ ואנכי אשב בביתי ואהגה כל היום בתורת אל חי. היש לכם שה גם ביהכ׳נ — שאלנו אתו — כן׳ יש לנו שה ביהכ׳ג יפה -ענה הזקן— אשר בו נתפלל נקר וערב בצבור. הנה ואוליככם אליו׳ ונדברו קם ממצעו וילך עמנו. עברנו על שני כל הכתים אשר בטור חזה, מהם היו פתוחים ומהם סגוריסי מהם היו מלאים דמן ואבק ומהם נקיים ומרוחצים, ובאחדים מהם נראו גם כלי בית ששוטים. עלינו אל הטור השני העומד במעלה ההר! וגגות הטור הראשון ישתמשו נתור •חצר" להטוד השני. הנה בית מקדש המעט שלנו — אמר הזקן נשתהו את דלת ניהכ׳נ — ובעוד אנחנו מתבוננים על תארו ודקותו, מהר הזקן להוציא מתחת לארון הקדש, קושת צדקה אשר עליה כתוב •שטן למאור׳ ויעמידה על שולחן עץ המשמש בתור "בימה׳ ואנחנו נתנו אגורות אחדות אל הקופה ונלך, והזקן הלך אתנו ללותינו.