Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 37

37 — שש הכפר הזה הוא על ימם ה״שלח״אשר ממולו(אשר בעוד צעדים אחדים .נטע אליו) אשר הלועזים יקרא! ״Syioan“ —השיב אבי־יעקב— בבואנו אל השלח מצאנו חכם ספרדי בא בימים אשר רשמי פניו ובנדיו יעידו עליו כי מבני עליה הוא. יושב בחברת כנו על המעלה הראשונה ומשוחחום יחד. מאין ולאין חכם מירקאדו — שאל אבי־יעקב אותו אחרי ברכת החג ודרישת שלום ,הנהוגה— אנכי סבבתי בחברת אשתי ובני ובלתי את העיר. ומסה דרך העמל נשוב העירה. אך טרם נעלה ההרה ירדו נשינו לרחוץ במי השלח ואנחנו יושבי1ם פה לשמור עליהן ועל בגדיהן. ארב.אפוא -אמר אבי־יעקב— רדו נא גם אתן לרחוץ במי יישלח. ואנכי ועזריהו נעלה במשך העת הזאת על צלע "הר הזיתי»!׳• להתכונן על בתי התימנים הכנוים עליו. ואתם.אהובי תטיבו לחכות פה עד שובנו כי לא נתמהמה שם. לשרתכם הננו.— השיבו יחד בענות חן — שבנו מעט על עקבנו ונעבור את רוחב נחל קדרון, ונעלה כדרך או שביל לא סלול, עד אשר באגו אל שני טורי בתים שפלי הקומה אשר בהם יגורו עניי התמנים. הבית הראשון סטר דייה על מסגר ונבט בו דרך החלון האחד אשר אצל הפתח. והנה זאת תורת הבית וכליו: כותלו המזרחי הוא סלע ההר׳ ורק אור כהה יגיה בו. מחצלת ישנה פרושה על הרצפה׳ ומסביב לכותל אחד מונחים שמינות׳ וכסתות מלואיס סחכית׳ אשר כבר בלו מזקן, ובאחת הקרנות עומד כד של חרס שכור בראשו וחלקו התחתון דבוק בסיד׳ ועוד איזה כלי.חרס. כחנית השני מצאנו איש זקן אשר לחייו שפו טחון יושב,בחבוק רגליכעל המחצלת וקורא בהתפעלות נמרצה בספר הזהר אש־ לפניו.