Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 34

— 34 — עין לגל יתפרצו ממבועם׳ אך עת נביעתו תארך יותר משטף מי »עין־רנל׳. ילכן יוכל היות כי עוד יבעו מימיו. הנני רואה כבר את מרוצת מי»עין לוז י — אמר יעקב — עלינו במפרץ ההר אשר לימיננו אשר קרקעיתו ח ול> וסמנו נובע המעין. ומה השתוממנו לראות איך מי המעין הזה החרב ברוב ימות השנה, נובעים בחזק, ובכל נביעה ונביעה הם דוחים את החול הצבור עליו, עד כי החול מםענוע תמיד טנביעת המים. מי המעין קלים ומתוקים בטאד — אמר יעקב אחרי אשר שאב בכפיו מעט ממי המעין ויביאם אל פיו — כן — אמרו הדסה ושולמית אחרי אשר טעמו גם הם ממי המעץ — המים קלים ונוחים לשתות, ויוכל היות כי כגלל זאת יקראו לו ילידי הארץ "עין השקד’ עתה — אמר אבי־יעקב לבנו - אחרי אשר תדע כי בקרבת ■עין רגל" הננו עומדים כעת, הנד נא לי אחה אבן מצויגת עליגו לחפש במקום הזה. במקום הזה אצל ■עין רגל• - ענה יעקב — עלינו לחפש את אבן הזחלת, אשר אצלו המליך אדניהו בן דוד את עצמו למלך. טוב בני — ענה אבי־יעקב בפנים מפיקות רצון — אך דע לך כי לשוא תהיה עמלנו למצוא את א ב ן ה ז ח ל ת, כי שמה יעיד עליה כי היא לא היתד, קבועה ובולטת מהאדמה או מסלע ההר,רק אבן תלושה אשר ה ז ח י ל ו ה הנה והנה; והיא נודעה •ק כגדלה, תכונתה ושמושה. ובטח המחלה הרחק ממקומה׳ או נהיתה לשלל לשיני הזמן בהתקוסות השונות אשר עברו על הארץ הזאת. אולם אנכי אחפץ לשער כי פה במקום הזה הרחוק מעט מהנחל, ומוקף ומכוסה בצלעי ההר; היה מקום מלוכת אדניהו. כי אם נאמר כי מקום חגיגת מלוכת אדניהו ודתה למטח בהנחל הלא יפלא בעינינו איך לא ראה ולא שמע אחד מאגשי