Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 33

הם ישבו כל היום על פרשת הדרכים לבקש אגורות או חתיכת לחם מאת העוברים ושבים — ענה אבי־יעקב — האם מחלה מתדבקת היא מחלת הלעפרא —שאלה שולמית— על דברת הרופאים — השיב אבי־יעקב — איננה מחלה טתדבקת רק מורשה היא מאבות לבנים. רב לכם דבר על אדות מצב האומללים האלה אשר זכרם מעורר בנפשי גועל תועה— אמרה הדסה — אל נא אחותי. אל נא תדברי כדברים האלה — אמרה שולמית ברגש — גס האומללים האלה אנשים הם כמינו, ואם יד ה׳ נגעה בם לרעה עד כי הוד פניהם נהפך לטשחית,עלינו לנוד להם ולרחטם ולנחמם. ובעיני יפלא מדוע לא ידאגו כעלי היכולת לבנות להם בתים טובים ומרוחים, ולכלכלם בכל צרכיהם ולא יצטרכו לשבת כל היום על פרשת הדרכים לבקש נדבות, וכל העובר ירוק בפניהם ויבזה צלמם. צדקת מאד, יקירתי — ענה' אבי־יעקב — הגועל אשר האנשים האלה יעוררו בקרבנו הוא רק פרי ההרגל והתנוך, ולא על אשיות השכל והמחקר ׳ נוסד. ו״אגודת היחמנות" אשר כאימכנז בנתה זה כמה בית חולים גדול.אשר שם יכולכלג מספר מהמסבנים האלה׳ וגם רופא יבקר את הבית בזמנים קבועים. ובטח ישתדלו ראשי האגודה להגדילו ולהרחיבו,'למען יוכלו לאסוף בו את כל האומללים האלה. נלך נא מעט הלאה עד עין לוז (עין השקד) לראות* אם עוד יפכו מימיו - אמרה הדסה — כן׳ — ענה אכי־יעקב -י- המעין הזה, אשר ילידי הארץ יקראו לו ■עין השק ד״< כדאי הוא להתכונן עליו- כי מבועי נפלא במאד׳ והוא יימלו,. כנראה. יחס וקימר עם "עין־רגל", כי נימי הקיץ יחרב כליל ובימי החרף יפתח רגן אחרי איטר מי