Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 30

מהיפים ונהדרים גגות הירק האלה הזרועים ארונות אמנות על קצה הר העמל וחלק מהגיא. וכמעט אאטין כי באחת המושבות החדשות תדרכנה רגלי — אמרה שולמית — הגנות האלה יתנו צמחן בחרף ובקיץ - ענתה הדשה - כי כאשר עינינו תחזינה ישקו טי השלח לרויה את כל אחת מהן. ומהן יובאו לנו כל מיני הירקות והזרעים ללפות המת ולתיבול התבשיל. אך דעו נא - אמר אבי־יעקי — כי הגנות האלה הנן נס מיוחסות, כי לסי המסורה עומדות הן במקום גנות המלך■ ויש לה על מה לסמוך כי לפי המסופר בנחמיה (נ׳ נדו) היו גנות המלך אצל ברכת השלח. הנה <ירפס! הנה חסא! שני מיני המדורים אשר אכלנו בליל ״הסדר״. הראשון טבול במי מלח והימני בחרסת — אמרה שרה.הקטנה לאביה ברמזה בידה על שני מיני ירק הזרועים בימתי ארוגות — את הירק האחדק אשד נקבה בתך אכלתי גם אני בתור "מרור", וע״י נוכחתי לרעת כי נאמת אוירא דארץ ישראל מחכים, כי בעוד אשר בני הו־ל לוקחים לטרור את ה ת מ כ א המר ו התייר י ף ב מ אד, עד כי ירגישו מעין מעם מרירת שעבוד מצרים, תקחו אתם את החסא הוא החזרת אשר איננו חריף ומר במאומה. אך מה הוא הירק הראשון אימר עליו רמזת בתך כי אתו אכלתם בתור »כרפס", הלא אגבי אכלתי תפוח אדמה כמנהגנו בחרל? הירק הזה הוא ה׳נרפם" האמיתי׳ כי כן יקראו לו הערבים כרפס■ ולכן נדקדק אנחנו אזרחי ירושלם לקחת אתו לכרסם. אולם אל נא נאריך כעת בדברים צדדיים׳ ועלינו לשים עינינו על תכונת העמקים והגאיות פה■ כי אחדים מהחוקרים