Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 29

ארה״ק קדומח היא מהראשונה. רק מאשר כי מטן מה אחר חציבתה העמיקו את טיצא השלח למען הרבות טיט־ו, ולא יכלו עור המים לילך נכחה ויאלצו לחצוב תעלת אחרת חדשה. והעץ התות הזקן ושכעיימיס הזה אשר הננו יושבים חזזתיו, אשר לולא האבנים הנחלות התומכים ומקיפים אתו כבד מטה■ לנפול׳ גם הוא אוצר בו בטח איזה לברון קדום, כי לולא זאת טי האיש אשר יטריח ויעמול להקיף ולתמוך עץ זקן אשר ככר נס ליחו — אמרה שולמית — כן ־־ ענה אבי־יעקב - העץ הזה נקרא בפי הגדת תרי הנוצרים בשם "עץ ישעיהו" על בי בו שסף המלך מנשה, את הנביא י ש ע י ה ו. י) והנוצרים דם הם אשר הקיפוהו ברברי האבנים הגדולות האלו למען לא יסול ויאבד זכרו.—והנה עצם ההגדה של הריגת ישעיהו עיי נסירת אחד העצים בפקודת המלך מנשה לנו היא והיא נזכרת בתלמוד בכלי (יבמות ט״ט ע"ב> בשם "מגלת יוחסין הנמצאת בירושלם". אולם בכ״זלא הביא אף אחד מנוסעי וסופרי בני עטינו את המסרח הזאת׳ אך נקוטה ונלכה כי עוד רבות עלינו לראות ולהתבונן במקום הזה. אולם בטרם נפרד משני ההרים האלה האוצרים בקרבם שרידי מפעלות אבותינו בימי קדם — אמרתי אנכי — אשאלך האם אין כל סשקיוערעור בשמות שני ההרים האלה אשד אמרת לנו? כרגע לא אוכל להשיבך על השאלה הזאת. כי פה יסתעסו ויתאחדו עמקים וגאיות שונים,.ותשובת שאלתך דורשת באור רחב, ובגללה לא אוכל לבאר לכם את תכונת ושמות המקומות אשד נעבוד עליהם אשד זאת מטרת הליכתנו. אולם כאשר נעלה על ההרים האלה אז אגיד לך תשובה ברורה על שאלתך זאת. העורך. *I ע״ד ערך זקדמזת חסס־וד, הזאת נדבו נמאמד מיוחד.