Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 23

- 28 אין ובר, את המעות הזה נוכל לתקן בבואנו הכיתה, אך את הכתבת עתיקת ימים הזאת מי.יודע מתי יהיח לנו עוד הפעם שעת הכושר לראותה. וגם אנכי אלוה עמכן — אמר יעקב — א״כ באו אחרי, אך הגביהו ששתי שמלותיכן מעט, ואתה עמוד נא סה עם שרה בתנו. מראה התעלה הזאת והכתבת אשר בה לבדן, כדאיות הנן בטורח הליכתנו זאת-אמרו שניהן בצאתן מהמערה— אך מה תכן הכתנת ובאתה כתב היא חרותה 1 נעלה נא ראשונה על המשור ונשב לנוח מעט תחת עץ התות הזקן העוטר לא רחוק מעט ממולנו, ואבאר לכם את תכן הכתבת הזאת. הנה עוד שריי עתיק אחד׳ אשר עוד מעט ימול שדווי כליל בידי הזמן — אמר אבי־יעקב ברמזו בידו על כותל אחי חלק — התבוננו וראו כי הכותל הזה הטוח בטיח׳ הוא כותל ברכה גדולה אשר היתה במקום הזה׳ ובמשך הזמן הרב נמלאה כמעט כולה עםר ודמן ובחלק טמנו הובלה תעלת השזשבים של העיר עד כי כמעט חושכד, סניה עם קרקע העמק. כהבדכה הזאת נקכצו בימי הכית מימי התעלה, וממנה שאבו יושבי העיר« והברכה הזאת נודעת בכה׳ק בשם ברכת חשלח(נחמיר. גי ט״ו)<* ייייא נזכרת גם בהכתבת אשר ראינו.' באנו אל העץ ועל אחד מרבדי האבנים הגדולות התומכים ומקיפים אתו לבלי ישול, ישבנו. אותיות הכתובת הזאת הם צורים — החל אבי־יעקב לססר ־** אך שפתה היא שפת עברית■ ומזה נוכל לשפוט כי חצכי התעלח היו צורים אשר כנודע היו מהוללים בחציבת ההרים,