Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 19

19 ~ כל.ד,כסריס אשר בכל החבל ר,זהי חהר הזה הוא בכלל שמם ונעזב, רק מקומית'אחרים סמנו נטועים עצי הניבה, ואחד מהם נודע לתהלה בשם ,׳כרם מ ו ש מ ש" (אסריקאזען). הנה קצה הר ציון וקצה עמק רפאים - אמר אבי־יעקב — אך כפרם נלך הלאה המזרחה בהעטק החיש הזר, המתרחב לגיא, נפנה הימינה ונכנס בהגיא הרחב הזה ונעבור אתו לרחבו עד ח צ י ו, עד אשר נבא אל זרוע הדרומי של ה ר המריר, למען נתבונן עליו ועל תעלת מי־השלח החצובה בו. ואחרי כן נשוב על עקבינו. הנה מים. מים זכים ובהירים - קראה שרה הקטנה — חפץ הנני לשתות. המים האלה נמשכים מתעלת השלח, אשר עוד מעט נגיע אליה,ושם יש ברכה קטנה, אשר ממנה תוכלי לשתות לחיה — השיבה הדסה ־- הר הסלע הזה המתחיל פה לימיננו׳ ועומד בדרומית מזרחית העיר ומפסיק בין •הר הזיתים' ויהר צי:ן", הוא זרוע הדרומי של הר המריד׳ וכאשר תראו הוא הולך הלך וגבה במאד, עד כי כראשו גכה הוא 2230 רגל מעל פני ים התכון, 41 נ רגל מעל נחל קדרון אשר במזרחו. אך חלקו הדרומי אשר היר, מחוץ לבית המקדש נקרא בשם מיוחד ה״עפל* ובשם הזה הוא נזכר פעמים יבות ב כר,"ק, ובימי ר,ב*ת ישבו עליו הנתינים אשר הספיקו מים לבית ה׳ ולד,עם, למען יקל עליהם הבאת מים מנחל היישלח" אשר ברגליו(בפאת מזרח). כאשר אחזה יחל הגיא פה להתקצר —אמרה שולמית— כן, — ענה אביייעקב — בהתחלת ד, ע ס ל יכלה הגיא ייחל עמק אחר. ביעטק הזה — אמר יעקב — עברתי גם אני בחברת מורי