Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 12

־- 12 — בל שערי העיר עד הבוקר. אולם לעת כזאת יש למיסדי השכונה שבר בגלל תלאותיהם, כי האמה המרובעת קרקע על אם הדרך אשר הטה שלמו בעדה עשרים *ם ר ו ט ו ת שוד, כעת כעשרים 6 ר א נ קי ואשר בפנים השכונה עלתה משבעה פרוטות על שנעה פראנק. לוא חכמו השכילו אז יושבי ירושלם — אמרה הדסה — ■לרכוש לטו אחוזות גדולות ,כי אז עתקו ויעשו חילי ובאזני שמעתי טפי אחד מילידי עירנו כשלפני המשים שנה אכה אחד התושבים למכור לאביו את כל מגרש הארמנים הגדול המשתרע מול בנין הרוסים והלאה ממנו, בעד מאה פראנק אשר כעת יסולא חלקו אשר על פני הדרך.בחמשים פראנק האמה. לוא ידע האדם מראש את אשר תקרה באחרית — השיב אבי־יעקב- אז היה מצבויהרבה יותר טוב, אך יושבי ירושלם אשר חיו אז חיי מנור עוני ותלאה וישימו את ניום כעפר לדוש, וכל איש פחד ללכת יחידי בדרך הזה, עוד לפני נטות צללי ערב, לא יבלו להאמין כי בימיהם יבוא היום אשר פחות תשב יהשלם ושכונות רבות מיוחדות ליהודים תופרנה בכל עבריה« ונערים רבים ילכו מבתי הת״ת והספר באשוןליל במרחק שעה וחצ-י מהעיר באיןמחריד. שרה, —אמרה הדסה לבועה אשר רצתה לפנינו — לאט.לך בטרוצתך ואל תשכח• כי אצל הברכות הגדולה הננו הולכים. כמעט שכחתי — אמר אבי־יעקב — עיי שיחתנו בקורות ימים עברו, להראותכם את הברכה העתיקה אשר הננו עוברים עליה, ■נלך נא צעדים אחדים לימיננו ונתבונן עליה. השנח הזאת»נשומה היתה, ולכן היא מלאה עד חציה מים׳ אולם בשנה בינונית כבר ■תמו המים טמנה בעת הזאת. ואיפה יצאו מי הברכה הזאתז — שאלה שולמית — מי הברכה — השיב אבי־יעקב — יצאו דרד התועלה אשר .‘.V• ד' * j■ ז«■; : Ü 'ii י -ר; y vr 1׳ר i!:; ■ו