Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 11

- 11 צדקת טאד גבירתי - עניתי— בכל עת ישיבתנו ולכתנו יחד נדבר אך בחשפה המובנת נם לך. התוכל אתה. יעקב• לשאת את המלתחה - אמרה הדסה לבנה.— תנה אותה על ירי -אמרה שולמית כי משאה תכבד על יעקב— לא 1 לא! - אמר יעקב — אנכי אוכל לשאת גם מלתחה כבדה ממנה. אך למה לנו המלתחה הזאת בדרכנו. »ומה המה הדברים האצורים בה — שאלתי אנכי. — סוד המלתחה — השיבה הדסה — יגלה לך אחרי שעות טספר׳ בישבנו לנוח מעט. נקוטה ונלכה — אמר אבי יעקב בלקחו את מטהו■- ונצא מן הבית. מה שם השכונה אשר תגורו בה — שאלה שולמית מיד בצאתנו החוצה — הלא כאשר שמעתי תקראנה כל השכונות ביחשלם בשמות עברים. השכונה הזאת תקרא בשם •נחלת שבעה" והיא הראשונה נין השכונות הרבות והשונות אשר הנך רואה כהיום מחוץ לירושלם העתיקה. אדמת השכונה הזאת!נקנתה לפני עשרים שנה,מ*שבעה" אנשים מיושבי עירנו׳ אשר הרהיבו עח לקנות להם קברת אדמה מחוץ לעיר׳ ולכן תקרא השכונה בשם "נחלת שבעה־. מרבית יושבי העיר שחקו לעגו אז על אמיצי הלב האלה אשר אמרי לכנות בתים במקום הנעזב הזה, ובאמת מבלו החלוצים האלה אשר התישבו במקום הזה תלאות לא מעטות׳ כי מלבד אשר חייהם היו צפוים להם מנגר מפחד גנבים ושודדים, לא היה עוד אז מחוץ לחומת העיר לא ביהכ־נ, רופא ובית רפואות, חובש יטילדת ואף לא חנות. ובשעה השניה אחר הערב השמש ג&גרו