Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 10

— 10 במאדצדקת גבירתי. ושבל מלי ך והגיונך הנעלים יעירו על תכונת וטוהר לבך הנשקף גס טנעד ליפי פניך, אודך אדוני במאד על דבריך. אולם אנכי לא אתפעל ולא אתגאה על ידם, נירעי כי זה מ! טנמוסי העת הנוכחית לפזר כבור ותהלח לכל איש. ומה נם לגו העלמות. אבל איך יהיה מהלך דרכנו —שאלה הדשה — אנחנו נלך מפה - השיב אכי־יעקב — דרך'י'ברכת*םאמילא. אשר על פני בית הקברות להמושלימים עד לפני שער יפו, ושם נרד בעמק, ודרכו נ&וב את "ה ר צ י ון׳ ונרד עד •באר־איוב" ומשם נשוב ונשוב את "הר חמו ויה* ואצל •שער האריות' נעלה על ראש ההר ונסוב את פני חומת המזרח׳ הדרום והמערב של העיר עד בואנו שנית לשער •פו. בדרך הזה לא הלכתי זה זמן רב. ובטח נתענג כולנו על הליכתנו — אמרה הדשה — רק עלינו לשום לדרך פעמינו. למען נוכל לשוב למצער עם שקיעת החמה הביתה. מצדי אין כל עיכוב — יאמר אבי-יעקב בהוציאו מאמן 9) מכתבתו את חפישתו. נר דונג, עצי גפרית וט^ר — ונם אנכי מוכנת הנני — ענתה הדסה בכלותה ל חבוש חפצים שונים בהטלתחה אשר בידה. — אך אחת אשאל מכם * — אמרה בסניתה אלי ואל אחותח אשר דברנו יחד עברית — כי מעתה עד שובינו הביתה אל תדברו עברית, כי לדאבון לבי לא אבין את השפה היקרה והקדושה הזאת■ כי בימי נערותי לא הבינו ההורים את הנחיצות ללמד גם את בנותם שפת עבר. ובבואי באנשים כאשר הבינותי את הנחיצות ואת התועלת הרבה הזאת הייתי כבר אשה לאישי ואם לילד, וכלכלת הבית בעירנו קשתה הרבה יתר מבלבלת הבית באירופא לכן לא עלתה בידי להשתלם גלמוד הישפה הזאת אם כי כבר החלתי פעמים אחדות ללמדה.