Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 9

בינוני׳ ו מ חיבתה העזה לציון עזבה את ארץ מולדתה , והוריהי ותחליט לגור בארץ אבותינו. ואתה תוכל לדבר עמל׳ בל חגות רוחך גם בשפתנו העבריה- כי יודעת היא גם את השפה הזאת על בוריה. ואליה אמר 1 הנה עזריהו׳ תלטיד ביט״ד תיחנילוגיא, אשר עזב גם י׳יא את הוריו העשירים וטנאמי החיים האירוסים ואמר להאחז כארה״ק אס אך מצא ימצא לו איזה מימרה ועסק או אחוזת שדה וברם נאותה. שולמית מהרה להושיט את ידה לי, ובענות חן אמרה : . ׳הכרתך נעמה לי מאד וגם אנכי אתענג מאדי על הכרתף. גברת י. אך מדוע תעמודו — אמרה הדסה — שבו אשנא על הקפה העומדת אצליכם ושוחחו באין מפריע עד אשר נהיה מוכנים ללגת. את שמך ושמעך שמעתי זה כמה. טשי גיסך ואחותך׳ " אמרתי אנכי — ועתה ראה אראה כי לא הפריזו על המדד" ישמח אשמח כעת כי אוכל להגיר לך שנים בשנים כי הטבת _ מאדבהאצילך מועד ללמוד ששת עבריו/ ותודה מיוחדה ראויה לך * כעד זה מאת כל אוהב עטנו ולשוננו. לא לי ולא לרעותי אשר השתלמו בידיעת״שפתנו הקדושה ״־ חשיבה שולמית — ראויה תודה מיוחדה,r כי מי היא י׳עלטה אשר לב רגש לה ולא תאבה ללמוד את השפה הקדושה והעתיקה! שפת אבותינו׳ הששה אשר בה דברו חוזינו נביאינו וטשידדיגו; השפה אשר בה נכתבה כל סגולת מחמדינו; — ורק להיסךי להעלמות איטר יש להן הזמן והכשרון ללמוד ולהשתלם בשפתנו זאת׳ והנה תבחרנה להן ללמוד ולהשתלם בשפות לועזיות אחרות ואת שפת אבותינו למתה תחשבנה, להן ראויה