Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 8

— 8 — בשמות ההרים׳ העמקים והגאיות הסובבים את עי׳־ק הנזכרים בכה״ק׳ למען אדע שמותם׳ תכונתם,והלוכם בעברנו עליהם עוד מעט. ומנהג סבוב העיר אשר אמרת׳ אבי־יעקב אדוני׳ האם מנהג עתיק ימים הנהו׳ והיש לו איזה ^נם וסמך באגדות ח״ל או בספר, הנוסעים #' אנכי לא מצאתי זכר להמנהג הזה בדברי ח״ל ואף לא בספודי הנוסעים היותר אחרונים. ולדעתי נולד המנהג הזה על נדבי המאה הזאת. וטעמו פשוט מאדי והוא החסין הנטכע בלב האדם .לשאוף רוח צח ולהתבונן על הדר הטבע וצאצאיה. ובראשית• המאה הזאת פחדו אחינו ללכת יחידי׳ נם רחוק מעט מרובע היהודים והלאה׳ ולבן הנהיגו כי בימי הפסח׳ זכר זמן תחתנו! יתחברו יושבי העיר למשפחות וחבורות ויחד תלכנן לסבב את חומת העיר׳ להתבונן על עתיקותיה ושרידי זכרונותיה ולהתענג על נעם הדר התולדה המשחקת בימים האלה בהדר גאונה וביפאת שלל צבעיה. וממציאיהסבוב ומתענגיו מצאו לו סמך בהכתוב סבו ציוןוהקיפוה.ואשר לא הנהיגו את המנהג רדפה הזה נם בחג הסכות׳ הוא מאשר כי בסכוב כזה יקחו המסכב־ם על הרוב עמהם פיחת ומגדנות להשיב נפשם בישבם לנוח, והמדקדקים לא יאבו לאכול אף אכילת עראי מחוץ לסוכה. הנה הדפה ושולמית באות — אמר אבי־יעקב — הדלת נפתחה והדסה ושולמית באו הביתה. אנכי קמתי ממושבי ואשט ירי להדסה ואברכיה בברכת החג. וברגע . הזה העיפתי עיני על שולמית ואראה כי באמת יפת מראה היא עד להלל׳ וכל יצורי גיור, מפיקים חן נועם וכבוד. ומבעד לעיניה השחורות והנוצצות כספירים יראה תומתה׳ ורוחב שבלה. וכרגע נגש אבי־יעקב אלינו ויאמר אלי 5 הנה שולמית גיסתי איטר גמרה חק למודה בבית ספר