Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 7

7 כשלימות׳ כי טוב מראה עינים מהלך נפש. ולכן אם עתךתרשתך הלוה נא נם אתה לחברתנו. "אם עתי תועני׳תאמר^ לוליכה כזאת אשר אליה נכספה ונם כלתה נפשי מיום דרכו רגלי על אדמת עי״ק מוכן היתי ללכת אף אס עתי לא הרשתגי. אך הגד נא לי אדוני מה טעם לההליכה הזאת היום׳ ומי ומי ההולכים? טעם ההליכה הוא׳ כי נהג נהגו יושבי ירושלם מאז׳ לסוב את חומת העיר.ביפי הול המועד של פסח, אך מעת אשר נתרחנה העיר הרבה מחוץ לחמתר, ו "ירו שלם חדשה• ניססה על הישנה החלו יושבי העיר העתיקה ללכת לבקר ולדרוש כשלום נואליהם ומיודעיהם!.יושבים בהשכונות השונות אשר מחוצה לה. ויושבי השכונות השונות ילכו לבקר את מיודעיהם ומכיריהם אשר בפנים העיר ובהשכונות,ועייז ץלא יזכר ולא יפקד כמעט עוד המנהג ה יפה של »סבוב העיר". — וההולכים הם 5 אנכי וחדסה רעיתי׳ יעקב ושרה ילדינו׳ ושולמית גיסתי׳ אשר כבר ספרתי לך אדותה, אשי באה תמול אלינו. האם שולמית גיסתך באה ירושלימה? ואיה איפה היא ואיה רעיתך? שולמית באה לחוג אתנו את החג׳ והיא ורעיתי הלכו יחד לבקר את אחת מרעותיה היושבת לא רחוק מאתנו׳ ובעוד רגעים מספר תשובנה. ואתה יעקב יקירי — אמרתי להנער אשר ישב בפינת הבית ולא הוציא עיניו מהספר אשר בדו — הגם בימי החג וד׳הסש לא תתן מניח לנפשך ותהגה בכפרים ולא תלך להתרועע את חבריך ומיודעיך? לא ־ ענה הנער בענות חן — אנכי התעלסתי ועוד אתעלם את רעי במשך ימי החפש■ אך כעת הנני מעיין בעצת מר אבי