Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 6

מסביב לעיר. בית אני־יעקב מיודעי, היה הבית האחד אשי אליו סרתי כפעם בפעם מיום בואי ירושלימה זה ארבעה חרשים. הוא ורעיתו קבלוני תמיד בפנים מאירות, ואצלו מצאתי כמעט תמיד תשובות ברורות על כל השאלות והספקות אשר יולדו חדשים ׳לבקרים במח האיש הבא לבקר ולהתבונן על עיר קדשנו זאת׳ ויש את נפשו גם להאחז בה. ביום השני של חוהט־ם בבקר באתי ג״ב לבית מיודעי זה. ״תזכו לשנים רבות״ —אמרתי מיד בעברי את מפתן הבית.— *נעימות וטובות־ — הושיב אבי־יעקב בשפתי חן — ויצער צעדים אחדים לקראתי, וכהושיטו לי את ידו באהבה, כדרכו׳ הוסיף לאמר : אשמח מאד לשמוע ממך את סגנון הברכה הנהיגה בארצינו׳ כי בזה תחזק תקותי כי כבר גמרת להאחז בארצנו. חפץ אחפץ אנכי במאה - אמרתי אנכי — כי אוכל להמנות בין תושבי ארה״ק, הארץ אשר אליה נשואות עיני ולבי מימי ילדותי׳ מהיום אשר החילותי לדעת דבר מה על אדות קורותיה. אולם הוצאת החפץ הזה אל הפעל תלויה במסיבות הזמן׳ ימים ידברו. אך בכ־ז מנהגי הארץ ערבים ונעימים לי ולכן חרותים הטה על לוח לבבי. בואך היום אלינו הוא דבר בעתו — אמר אבי־יעקב אלי — כי בעוד ימעד, וחצי נלך לסבב את העיר, ואתה הלא פעמים רבות בקשת ממני לבאר לך את תכונת ההרים והעמקים אשר עירנו עומדת עליהם ומסובכת מהם, ועתה אוכל למלאות מבוקשך