Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 122

122, יוה ארץ ישראל לשמוע הדברים האלה נחורו פניה, אוי! אסא חטאתי אני יכלתי להנעים את רגעיו האחרונים ולאמר לו בניך לא יזנחו את עמם המסכן מת בלי נחמה, ורגשי נוחם הציקו לח מאד ותבך בעול. פולינה. חיתה קשורה בכל לבה ונפשה לעמה ובזמן האחרון כשהופיע הרעיון הלאומי בין יהודי גרמניה הכה גם בלבה שורש., את דעותיה אלו הסתירה מארוסה בידעה כמה רהוק הוא מזה עוד לא הגיע הזמן חשכה תמיד אך השתשעה בתקוה כי!4א יאוחר היום שתוכל לגלות לו את דעותיה ולהשפיע עליו, זהצד הראשון שהשבה לעשות להוציא את מחשבתה תהיה לפעול מאדולף שמסע חתונתם תהיה לארץ* ישראל ותקותה חזקה שאדולף לא יתנגד לה. —בתי, מכתב מאדולז! בשרה לה המיועדת «4היות חמותה, בקומה ממשכבה בבוקר ביוה עצוב ובידים רועדות פתחה את המעטפה ותקרא. » * יקירתי! הימים האהדים שהנני בארץ שנו את רוהי מין הקצה אי4 הקצה, הדר הטבע שרידי. וזכרוני קדש הנפוצים בכל עבי ופנה, מעידים על גבורת עמנו בעבר ויהד עם נצגי תהית העם והשפה