Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 120

בחביבות את תלתליה השחורים, .,אינני יודעת גרמנית תדבר אתי עברית, עבריה אנכי", השיבה בתמימות, התשובה הזאת שמימיו לא שמע מבת יהודיה שתתפאר ביהדותה מלא לבו הרוה "עברי אני" נמנם גם הוא בעברית, ובמבט של תמהון שאלתהו ומדוע אינך מדבר אתי עברית? — אנבי אתחיל ללמוד את שפתנו פנה לידידו בסגנון של ילד חוטא החפץ לפיס את מורו ולהטיב דרכו. בבואו לחדרו שבב על הספה ויחזה בעיני רוח בי הוא עובד בעד עמו והתנחל בארין והוא עורך דין והכל במשרדו מתנהל בעברית ומתוך הזיותי■ אלו נגש להשלחן ויתחיל יבתבלפולינה: אני נשאר בארץ... אי אפשר לי להפרד ממנה,.. את המכתבלא יכל לגמר וישכב שנית וישן, ומלאך החלומות, חעברהי על בנפיו רחוק מפה אל פולינה אהובתו ובהקיצו גגש להשלחן וימצא את המכתב שהניחו עוד באמצע, מה עשיתי? מפולינה אפרד חהשתגעתי? רק המות יפריד ביננו! ויקרע את המכתב אך עברו איזה רגעים ובתוך לבו התחילה מלחמה עזה כין אהבתו לפוליגה ובין אהבתו לארץ ובתוך התרגשותו זאת בא ידידו לקחתו לטיל כמשפטם יום יום,ויחליטו הפעם