Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 119

אוכל יישלם לך ידידי? על העונג והאשר שהסיבות לי. — כבר קבלתי שברי בזה שהקיץ בלבבך זיק אהבה לארץ עברנו ועתידנו, ובזה שב בן נאמן לעמנו ולארצנו. — כן אהי, נאמן אני לעמנו זאיצנז בל דנב אדמתה קדש הוא לי אמר ברגש! יתן ה׳ לי בה ואומץ להביא הקרבן הנדול ולהשאר בארץ אמר ודמעות נוצצו בעיניו. דר׳ שלמון לא שאלו מה ומי הוא הקרבן? — אחי וידידי, הוסיף, בקחתו ידי ידידו בחבה, שם בנלות, יש לי נפש יקרה הקשורה בנפשי, וממנה אי אפשר לי לדרוש להתישב פה היא לא תסכים להתרחק ממשפחתה ומתענוגי הערים הגדולות שבארץ מערב, ידידי יקרה היא לי מחיי, ואיך אפרד, וזרם דמעות התפרצו מעיני/ לא אובל... לא אובל... * # # עברו ימי הפסח וירושלים החדשה שמחוץ לעיר העתיקה נראו חיים ותנועה, ילדים למאות אצים רצים לבתי הספר השונים, דר׳ לוינזון הלך עם ידידו לבקר את בתי הספר ויתפעל מאד מבל אשר ראה ושמע. .,מה שמך ילדתי" שאל בגן לילדה קטנטנה בלטפו