Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 118

118 לוה ארץ ישראל מכל אשר געשה בעולם היהודים. שאף בצמאון את הובוהים והשיהות שיצאו מפי המסובים על אודות. תהית ישראל. ביום הראשון של פסח הלך יחד עם יתר תאורהים לכותל המערבי, והפעם לא עורר בקרבו רגשות נוגים מאנשים וגשים מבכים ופגים גדבאים של מבקשי צדקה, אך רושם של חגיגות קדש והשתפכות הנפש המבוא כלו חיה מלא באנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים, עשירים ועניים, בלם לבושים בגדי חג אעפ״י ששונים במלבושיהם, פרצופיהם ושאיפותיהם r אך הבתל הזה מקשרם, על זה העיד אהבת אחים הבולט מעיניהם, בקבוץ גליות המקום הזה. גם על דרי לוינזון היה שפוך רוח אחרת אותו הנוחם שדכהו וענהו חלף עבר ובמו משא בבד נפל מלבו ומקומו ^ה שמחה ואושר, וידחק את עצמו להכתל •ואחרי בלות התפילה כשאמר אחד קדיש אמר אחריו מלה במלה. בחול המועד נסע עם ידידו. ליריחו, לירדן, וים המלה. — כמה נתחבבה עלי הארץ הנחמדה הזאת אמר לוינזון בישבם על גדות הירדן הפוריים והיפים במת