Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 102

תלוי אושר שנינו, הן לא משום שיהודי אני אהבתני מה לגו בהיהדות? די!... קרא בההלטה גמורה. העגלה התהילה ללבת בעצלתיים בעלותה על הרי יהודה, עפעפי הצעיר התחילו להסגר, אך תנועת העגלות על הקרקע הקשה עוררוהו וישקיף על ההרים המבוסים בערפל ספירי ועל השמים הבהירים המשובצים באבני יהלום נוצצים, ירד מהעגלה וילך אס אצל העגלה שנשאה את הארון. ובמו חי התיצבה לפניו תמונת אביו מבטו הרך והמלא אהבה, ויתעוררו בקרבו רחמי בן בהשוותו את אביו בהיותו בחיים לעומת האב המת המונה , בארון, ויעל על לבבו המהזה הנורא רגעי אביו האחרונים, צמרמרת אחזתהו שומע הוא את הקול ההלש הנואש "מר לי מר, בני יהידי התרהק מעמי, רגעי ספורים, אך לא על חיי הם אני לי טוב המות מלראות אלו... על היי הבנים האחרונים שבעמנו החולבים וכלים, עלך עמי על גורלך המר מקונן אני מי יודע אם הדור הבא יזכרך אוי לי שלא התקוממתי ננד התבוללותו המר מאוהר I אומלל ארד עלי קבר"... והבן הזה שלבו היה הזק מצור לא יבול הפעם להתקומם ולהבליג על רוח דמיונו שהציג לפניו חזיונות איומות ומראות בלהות, אף הבובבים המזהירים הביעו לו נוראות