Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 101

חנה לונץ זכרון ירושלים ליל סוף ניסן, שתי עגלות עושות דרכן ידושלימה, האחת היותר גדולה רתומה לשלשה •סוסים מתנהלת בכבדות היא נושאת ארון עם נופת מת ובשניה ההולכת יחד אתה צד בצד יושב בן המנוח׳ איש צעיר רענן ויפה דר׳ אדולף לויגזון, תושב אהת הערים הגדולות אשר בגרמניה, על פניו נראו לאות אך גם מנוהה ושקט, כי הימים הרבים שהוא נוסע עם הארון הספיקוהו להרגיעו ולהרגילו לתעודת נסיעתו הכבדה והעגומה הזאת. ליל האביב השמים הזרועים בכוכבים נוצצים, השקט הרזי העלו בקרבו זכרונות שונים "כמה קרוב הייתי למטרתי נצנצה מחשבה כמהו, אך לא העזתי לעשות את הצד הזח בפחדי פ; אוריד בזה את חיי אבי שאולה, אך עתה אין מעצור לפני מה לי ולעם ישראל! להעם הנרדף ושנוי לכל ששמו יקרא עלי, אך פולינהץ... היא כמדומה לא תתנגד לחפצי, היא תסכים לדרישת אהובה, אבאר לה שבזה