Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 103

זכרון ימשלם 103 נדמו לו שהם רומזים לו בי הוא אשם במיתת אביו, ויללת השועלים מהגנים והכרמים אשר משני עברי הדרך הוסיפו עצב על עצבון מחשבותיו, עד בי האיש האמיץ הזה נהיה למשחק לדמיונו, נפשו נהיתה עגומה וכואבת, ברביו בשלו, ויעל על העגלה. ומבין הרי יהודה הרמים יצאה הלבנה הפטמה ולגונה נגהה הבריקה הטבעת אשר על ידו .בני" שומע הוא שוב את קול אביו המדבר בהתרגשות עצומה "עדה הטבעת הזאת אשר אבי היקר שם אותה על ידי ביום בר־מצוה שלי, שהמלים החרותים עליה "אם אשבחך ירושלים תשבח ימיני" היו חרותים תמיד על לוה לבי בל ימי נכספתי לעלות לירושלם לחונן עפרה ולרצות אבניה אך לא זביתי... בני! הבטה לי נאמנה שתעלה עצמותי לירושלם, לקברם באדמת קדש, את הטבעת היקרה לי הנני משים אותה על אצבעך, אבקשך לא להוסירה, בני! אל תשבה את עמך!... שוב לעמך בבל לבך ובבל נפשך!... שמע ישראל ה׳..\ לאט לאט הניסה הילת השהר את הכוכבים הרומזים ואדם כסה פאת מזרה ויתאדמו הסלעים והצורים התקועים בלבים של ירק דשא, והצפורים הקיצו לקראת בוקר בשיר ושבחה ויעיפו מבד אל