Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 59

״זה שבעה ימים עברו מיום נפלה למשכב״ - אמר הצעיר בקול רפה. אי אפשר היה להבחין אם הוא מספר זאת לרוקח, או אם הוא מדבר לנפשו, אחרי כן הוסיף בקול רם: «היודע כבודו?! היום קשה עליה גם הדבור,. רק בקושי עולה לה לבטא מלה או שתים" "חבל! הבל!"— נאנח הרוקח. הוא גד לגורל הצעיר המסכן, ״מה חושב כבות? הנחוץ לקרא לרופא?״— שאל הצעיר שוב.* הרוקח בא במבוכה ולא ידע מה לענות, הוא ידע כי הצעיר הזה לא יוכל לקרא לרופא בשום אפן, ולא חפץ לצער אותו. אחרי רגעים אחדים ענה בשפה רפה: "בודאי היה יותר טוב, לו קראו לרופא מומחה; אולם בדליבא שאני' ״במה מקבל הרופא בעד בקור?׳׳ ״רבע השקל״*) — ענה הרוקח בקצרה. ״רבע השקל,.. רבע השקל*... חזר הצעיר פעמים אחדות— "פעמים שאגי עובד יותר מיום *) רכע ׳»קל הוא רבע המגי׳די התורקית, המחיר היותר מצעד שמקבל רופא בירושלם כעד בקורו והוא פרנק וששה סנט"