Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 58

האיש הזה הוא עני מאד, ואין לו גם בסף לקרא לרופא הגון אשר יכניסה לבית חולים. אנכי נקשתי■ את הרופא לבקר את המסכנה הזאת. אולם הוא עומד בדעתו, בי זה אי אפשר אם יתהיל לבקר בחנם. אז לא יהיה קין לזה... «בך הם ההיים'—נאנח הרוקח, אחרי בן קם ללכת עם הצעיר לבקר את אשתו׳ בי• אנכי הייתי החולה האחרון. נם אנבי עזבתי את בית. המרקחת אחריהם. על הדרך שמעתי אותם משוחחים.. ״מה היא מחלתה?״ — שאל הצעיר. ,,קדהת עזה; ביהוד סובלים האנשים החדשים בארץ, שאינם רגילים באויר הארין ממהלה זו. בפרט תתקף הקדחת אנשים חלשים ורבים במו חאשה הזאת"—באר לו הרוקח. .אולם מה דעת כבודו f האין סכנה בדבר— שאל הצעיר שנית. עיניו בוננו אל הרוקה בנשפט המביט בפני שופטו ומיחל למוצא פיו לשמע נזר דינו לשבט או לחסד. "אם ימי המחלה לא ימשכו, אז יש תקוה, בי¬ זה יעבר בשלום, מבלי כל סבנה. אולם אם היא תמשך זמן רב, אז... אי אפשר לדעת..." הרוקח לא בלה את דבריו, קשה היה לו להניד את האמת המרה לצעיר המסכן.