Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 57

לחבית ולהודע את זאת, ולק לא מהדתי לחגנם אל חרוקה. בשעה אחת עירה. מספר החולים במסדרון הלך הלוך והתמעט, רבים קבלו בבר סמי מרפא וישובו לביתם. רבים נלאו לחכות לרוקח, וישיבו על עקבותיהם, מבלי לחכנם אל הרוקה. האיש הצעיר נבנם אל החדר הקטן. אנכי נכנסתי אחריו, ואשמע אותו מדבר אל הרוקח : .מה!; הולך כבודו אתי?"—קולו רעד, מן השאלה בצבצו תחנונים. הרוקה היה איש טוב ונוח מטבעו. וישאל את הצעיר: "ומה שלום אשתך ד׳ יעקב* ז ,רע, רע מאד; משעה לשעה יורע מצבה־י— הדברים נאמרו באיזה יאוש. "הבל•—קרא הרוקח—,,חבה לי מעט, עד אשר אענה למתי-מספר אשר נשארו, ואהר אלך אתך". האיש הצעיר יצא שנית אל המסדרון. אחרי רגעים אחדים נגשתי אל הרוסה, ולפני הפטר ממנו שאלתיו: ״אדוני! מי הוא הצעיר הלזה*?' .זהו אהד הצעירים שבאו מרוסיה. זה חדשים אחדים עברו מיום •שנשא אשה, גם היא חדשה מקרוב באה מרוסיה. כעת חלתה עליו אשתו בקדחת אנושה