Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 56

ספסל ארוך, אשר נועד לישיבה למהנים י1דופא" צעיר בבן חמש עשרה; שניו נוקשות זו לזו'; הוא רועד בכל נופו מקדהת; פניו הורים כסיד. בין האנחות והיללות, נשמע לרנעים נם קול ריב וקטטה, הנשים מתקוטטות בעד מקום מושב על הספסל. אצל פתה הכניסה אל החדר הקטן, ששם יענה בעת הרוקח לדורשיו,רב הדחק. נורא הוא לראות אנשים נאנחים ונאנקים מעצמת מבאוביהם דוחפים ודוחקים, מגדפים ומחרפים איש את רעהו; כל אהד רוצה להבנם תחלה אל חרוקה. אולם בי; כל המחזות האיומים האלה, משך את עיני עליו איש צעיר אחד, אשר עמד כפנה במסדרון, ויחכה גם הוא להבנם אל הרוקה. הזות פניו העידה עליו, כי הוא כבן המש ועשרים. הוא היה קצר הקומה. לחייו וסנטרו הקיף זקן צהבהב קטן. עיניו הפיקו תונה עמוקה, בגדיו היו פשוטים בתכלית הפשיטות, אבל נקיים. נבר היה שהוא מדלת העם. הוא עמד שקוע במחשבות בפנה, ורק מזמן לזמן נסה להכנס אל חדר חרוקה; ובראותו כי נסיונו לא עלה בידו, שב לו אל פנתו ואל מחשבותיו. הצעיר הזה משך עליו את התענונותי מאד- מה חפץ הוא פה?-—כל סמני מחלה לא ראיתי בו. החלטתי