Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 47

47 מחיי הערביים .האבל מהשלהן. אהרי הארוחה. מגישים את הקפה, הנרגילות ■או גם סיגרות, מדברים על הדשות היום, ואם ימצא •אהד היודע לספר ספורים, מספר ספורי בדים של הזיה ודמיון, והספורים פועלים מאד על רוה הנשים ׳המאמינות בבל, והאשה מפחדת תמיד לבוא במבוא חשך, מפני פהד המזיקין, בל דדי הבית חולבים יהפים בתוך ההדרים, גם יחליפו בגדיהם הבבדים לבגדים ^קלים, הנשים מהדקות תמיד נבון הצעיף לבסות פניהם פן יבוא פתאום גבר זר ההדרה. בי להביט בפני אשה זרה נחשב לעון פלילי וגם לאי—נמום. המה הולכים לישן בשעה מוקדמת, אך הגברים לבדם יערבו תפלה לפני השינה וגם בבקר בקומם .ממשכבם. אי; ארוהת צהרים ברוב הבתים, ואך בבתי ׳עשירים יאבלו,,אל גאהדא" בצהרים.—במו יוסף אמי־ לאשר על ביתו(בראשית מ״ג ט״ז) "בי אתי יאבל* .האנשים בצהרים״\-וגם בן הדד מלך ארם (מלבים א׳ ב׳ ט״ז) ."שתה שבור בסוכות* בצהרים. בבלי1 מוצאים אנו בי העבריים הקדמונים נהגו בסעודותיהם כמנהגי הערביים העירונים. יעקב אמר ריצהק אביו(בראשית ב״ז י״ס) «סום בא שבה ואבלה מצירי".