Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 137

־השכונה, וכלה קנו ממני מכות בעלי העוסק כל היום בתורה. בהיותי"בת ארבעה עשרה הייתי כבר אם לילד׳ אך הוא היה חלש מלידה ובמלאות לו שני הרשים גחלה, דרשתי ברופאים ועשיתי כל סה ששמעתי מפי שכנינו הזקנות והמומהות אך הבל לא הועיל, אחרי שבועיים נפחה רוחו, צערי גדל מאד והרבה הרבה התאבלתי על בני בכורי זה, אך הזמן וטרדותיו השביהו •מלבי, וכעבור שנה נחמתי אחריו בהולד לי בן •מני, הוא היה ילד בריא ויפה אך לצעדי נם הוא נולד .בקוצר ימים ובהיותו כתשע חדשים נחלה פתאם. הרבה טפלתי בו, דרשתי ברופאים בכיתי ובקשתי רחמים על קברי הצדיקים מכרתי את עדיי לתת צדקה,הדלקתי •שמן בבתי הכנסיות, אך לשוא היה עמלי...... ומלבד שני ילדי אלו מתו עלי עוד שתי בנות ובן אהד, אך למה אעציב לבך חנם בתי, ולספר לך הכל בפרוטרוט, אסור להתאונן על מעשי ה׳ צדיק הוא בכל דרכיו, ברוך הוא שהשאיר לי אותך חמדת לבבי ויאריך ה1 ימיך ואזכה לראות נחת ממך. מוזר הדבר בי בקהלת התמנים מתים ילדים בשנות הראשינים במספר גדול מאד. וכמעט משפחה ■תימנית בעלת חמש שש ילדים אינה מצויה: הם מתים מכל מיני מחלות ואף מהקדהת הפשוטה, מרפאים הם את ילדיהם בסגולות שעל פי רוב הם מזיקים יותר .מאשר יועילו בזמן האחרון החלו לשאול גם בעצת הרופאים, ובכל זאת מספר המתים טרם התמעט, :ויותר מתכהה הוא בי לפי דבריהם ביושבם בארצם